קשה היה לי לגשת ולעסוק בנושא החודש "שגרה", וכשניסיתי להבין מדוע, עלה בדעתי שאולי זה קשור למילה "רוטינה", ולנדר שנדרתי פעם כשהייתי הרבה יותר צעירה: אני לא זוכרת בדיוק מתי ורק יכולה לנחש למה, נדרתי, ביני לביני, כפי שנודרים, לעולם לעולם לעולם לא לומר את המילה "רוטינה".
ומי התיר לי את הנדר הזה היום? המטה ללוחמה בשגרה.
בכל אופן ניסיתי, וחשבתי על כל מני דברים. חשבתי למשל: מדוע לשגרה חוזרים ולחופשה יוצאים? מדוע שלא נצא לשגרה? התשובה המיידית ברורה גם לי, אבל אני מחפשת תשובה איכשהו יותר עמוקה.
כאן, בסרטון, זאת העליה לראש אחד ההרים בגליל. זהו מקום שאליו אני אוהבת לנסוע, ובמיוחד, לצלם את העליה. בכל עונה בשנה העליה נראית אחרת, ובוודאי שאחרת על רקע פס קול משתנה, מקרי, בדיוק זה שמושמע באותן דקות בקול המוסיקה. בסרט הזה אי אפשר לדעת אם יצאתי לחופשה או נכנסתי לסרט אימה.
כי רוטינה היא Rotten וגם רוטנת ומנוונת, צינת האימה מנשבת.
איזה יופי הווידאו הרך מול החריף.
וגם מזרה אימה שאת מצלמת תוך כדי.
הזכרת לי (עם המוסיקה) שקראתי ש"יציאה לחופשה" היא אחד מגורמי הסיכון העיקריים להתקף לב (כמו גם מעבר בית, מות של בן- או בת-זוג, ומסיבות הפתעה). האימה! האימה!
למה "יוצאים לחופשה"? אולי כי זה מזכיר "יציאה לחופשי", מכלא או מעבדות (או מהמערה של אפלטון). ועל בסיס האמרה (חכם סיני, כמקובל) "אהוב מה שאתה עושה, ועשה את מה שאתה אוהב – ולא תעבוד יום אחד בחייך", את הסיום אפשר להחליף גם ב"לא תשתגר יום אחד בחייך". ואם זה המצב, אז ממילא גם אין משמעות בשבילך ל"יציאה לחופשה".
הי מורן, מה שומעים בדקות האלה?